<h1>המנהיג דיני תפילה</h1>
<h2>דף נא:</h2>
ואע"פ שאמ' [ברכות י' ע"ב] אל יעמוד אדם במקו' גבוה ויתפלל, שנ' ממעמקי' קראתיך יי', מנהג טוב בכל (ה)ספרד שהחזן עובר לפני התיבה להשמיע לרבי' ולהוציא את מי שאינו בקי, שאלמלי כן לא ישמעו מרוב הקהל המתאספי' שם, ויש (לסמוך) [לי סמך] בתלמוד למנהגם בסוכה פ' החליל באלכסנדרי' שלמצרי' ובימה שלעץ באמצע, וחזן הכנסת עומד עליה, וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניח בסודרי', אך בירושלמ' [פ"ה ה"א] אינו כן דאמ' עמד אחד לקרות בתורה היה ממנה מניף בסודרי' והן עונין אמן על כל ברכה. למדנו מזה שאין לעשות כן בתפי' ולא בדבר שהשליח צבור מוציא(י)ן ידי חובתן, שצריך העונה אמן לשמוע הברכה, ואז יצא ידי חובתו, שאילמלא כן היה אמן יתומה ולא יצא, דבפ' אלו דברי' ירושל' [פ"ח ה"ח] אי זו היא אמן יתומה ר' הונא אומ' כהדין דמיחייב למיברכה ועני ולא ידע על מה עני. מ"מ למדנו שהחזן היה עומד בבימה כדי להשמיע לרוב הקהל, גם היה צריך להניף הלה בסודרי' שלא היו שומעי' ברכת התורה מן הקוראין בעבור קול הקהל שהיו שם, וכן בתפי' יכול להיות על הבימה ולהשמי' לרוב הקהל, גם מכאן למדנו שצריך אדם לברך על התורה בקול רם שעל ידי שלא היו שומעין אותה ע"י רוב הקהל היה הלה מניף בסודרין. אב"ן.
